אחוז הייצוא מההתנחלויות להולנד מכלל הייצוא של ישראל הוא זעיר, אך זה אינו העיקר. העיקר הוא המגמה המתרחבת של חרמות שונים, לרבות אקדמיים ותרבותיים, שבסופו של דבר גם עלולים להוביל להחלטות פוליטיות באיחוד האירופי שהולנד ממלאת בו תפקיד מרכזי.
ההיסטוריה של הולנד במלחמת העולם השנייה, ושיתוף הפעולה שנעשה בה עם הנאצים, חמורים יותר מאלה של מדינות אחרות במערב אירופה, כולל צרפת ובלגיה. היו שם אומנם לוחמי מחתרת אמיצים שחירפו את נפשם, הייתה שביתת פועלים למען היהודים, היו משפחות בודדות, כמו בגרמניה עצמה, שהסתירו יהודים, אך 75% מיהודי הולנד, 102 אלף מתוך 140 אלף, נרצחו במחנות המוות – יותר מבכל ארץ מערב אירופית אחרת.
הפלישה הגרמנית להולנד במאי 1940 לא נתקלה בהתנגדות. בניגוד למצב ברוב המדינות האחרות שנכבשו על ידי גרמניה, הכיבוש בהולנד, לפחות בשנותיו הראשונות, היה קל יחסית וזכה לשיתוף פעולה מצד חלק גדול מהתושבים.
ממשלתה החוקית של הולנד ובית המלוכה שלה הצליחו אומנם להימלט ולהכריז ממקום מושבם בבריטניה על המשך המלחמה, אך בפועל האדמיניסטרציה המקומית נשארה במקומה והמשיכה לנהל את המדינה ואת זרועותיה השונות תחת פיקוח לא צמוד ביותר של שלטונות הכיבוש. היטלר ראה בהולנדים בני הגזע הארי, ורוב ההולנדים לא ראו סיבה מיוחדת לחלוק עליו כשזה פעל לטובתם.
לא נדון את הדור הנוכחי בהולנד על חטאי הדורות הקודמים, אך אילו היה בעולם פרס על שינוי מוצלח של תדמית לאומית והיסטורית, הוא היה מוענק להולנד, שבמבצע יחסי ציבור חסר תקדים הצליחה ליצור לעצמה דימוי של לוחמת אמיצה וחסרת פשרות, כביכול, בנאצים וכמגוננת על חיי אזרחיה היהודים. המציאות, כפי שראינו, הייתה מורכבת יותר.
בהולנד, כבמדינות אחרות באירופה, יש כיום אוכלוסייה מוסלמית הולכת וגדלה שמהווה גורם בעל משקל בלתי מבוטל בבחירות המקומיות ובפוליטיקה בכלל. היטפלות לישראל היא אמצעי נוח להשגת קולות ולנטרול עימותים בעניינים אחרים. בשנים האחרונות מתחבר לכך ממד נוסף. כפי שבארצות הברית השמאל הקיצוני מפיץ בדותה מרושעת כאילו ליהודים היה חלק בסחר העבדים, כך ישראל ה"קולוניאליסטית" משלמת בהולנד את המחיר עבור הקולוניאליזם של הולנד עצמה במושבותיה בעבר בדרום-מזרח אסיה.
