גם בעשורים האחרונים, למרות חילופי ממשלים בין רפובליקנים לדמוקרטים, הכיוון נשאר חיובי. בתקופת דונלד טראמפ נרשמו כמה מהמהלכים הידידותיים ביותר כלפי ישראל מאז הקמתה: ההכרה בירושלים כבירה, העברת השגרירות האמריקאית אליה, ההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן ותמיכה ביוזמות אזוריות שהובילו להסכמי אברהם.
דווקא במערכת היחסים עם יהדות ארצות הברית התמונה מורכבת יותר. במשך עשרות שנים, תרומות, פעילות פוליטית ותמיכה ציבורית הפכו את הקהילה היהודית האמריקאית לנכס אסטרטגי ראשון במעלה. אלא שבשנים האחרונות ניכרת התרחקות הולכת וגוברת בין ישראל ובין חלקים משמעותיים ביהדות ארצות הברית, בעיקר בקרב הדור הצעיר וחוגים פרוגרסיביים. רבים מהם בוחנים את ישראל דרך תפיסות של פוליטיקת זהויות, זכויות מיעוטים ומאבקים חברתיים אמריקאיים, ולעיתים מתקשים להבין את המציאות הביטחונית והלאומית שבה פועלת ישראל.
האתגר האמיתי של ישראל איננו היחסים עם וושינגטון, אלא שיקום הקשר עם חלקים משמעותיים ביהדות ארצות הברית. הברית בין ישראל לארצות הברית נבנתה על אינטרסים משותפים. הברית בין ישראל ליהדות ארצות הברית חייבת להיבנות על תחושת גורל משותף.
פורסם במעריב.
