הגרעין עוכב, הטילים נשארו – וההסכם מחזיר את איראן למסלול

קיים חשש סביר שחלק מההישגים הצבאיים של ישראל במלחמה נגד איראן ימוסמס בגלל חולשתו הדיפלומטית של ממשל טראמפ והמערבולת במפלגה הרפובליקנית
Unsplash
60 הימים עד לחתימת הסכם לסיום המלחמה באיראן, אם אכן ייחתם, יוצפו בהערכות ותחזיות, לעיתים סותרות. ארצות הברית ואיראן יצאו מהמלחמה חבולות: ארצות הברית מבחינה דיפלומטית ומדינית, איראן מבחינה צבאית. לישראל היו הישגים משמעותיים, לא ניצחון מוחלט, מושג שאיננו קיים עוד במלחמות בנות זמננו. עם זאת, קיים חשש סביר שחלק מההישגים יושם לאל או ימוסמס בגלל חולשתו הדיפלומטית של ממשל טראמפ והמערבולת במפלגה הרפובליקנית. כפי שנאמר, "איראן מפסידה במלחמות ומנצחת במשא ומתן".
אם נדבר על ההישגים של ישראל בשני סבבי המלחמה, בלי להפריז בערכם אך גם בלי להמעיט מחשיבותם, נראה שקרוב ל-80% מהיעדים שישראל והפיקוד הצבאי האמריקאי הציבו, הושגו. תוכנית הגרעין האיראנית שובשה במידה רבה והאיום הגרעיני המיידי על ישראל סוכל או עוכב מאחר שמתקני ההעשרה העיקריים הוצאו מכלל פעולה. מדעני גרעין מרכזיים הוזנקו לגן העדן השיעי, אורניום מועשר בממדים בלתי זניחים כנראה נקבר במקומות שונים – וכפי שמעריכים יודעי דבר, איראן איננה יכולה לפרוץ היום לנשק גרעיני תוך שבועות או חודשים, כפי שנחזה לפני המלחמה.

ברם, על אף שהיכולת הגרעינית של איראן הוסגה לאחור, היא לא נמחקה, ואיראן לבטח תנצל את המשא ומתן ואת ליקויי ההסכם שיושג בסיומו כדי לחזור ולשקם את מטרותיה. אם בתחום הגרעין אפשר לרשום "וי" חלקי, הרי שבתחום הטילים המצב בעייתי יותר, בין היתר בגלל יחסה הבלתי עקבי של ארצות הברית. ישראל אומנם הצליחה להשמיד משגרים וטילים רבים וכן חומרי גלם ורכיבים שונים, אך האיום הבליסטי נשאר בעינו ואולי אף יוחמר בעתיד.

מעברו השני של האוקיינוס, ההערכות בעניין המלחמה ותנאי סיומה מושפעות בעיקר מהעמדות בפוליטיקה הפנימית. אצל פרשנים רבים, הסעיף שעוסק בלבנון ושנתן לאיראן מנוף במשא ומתן על חשבון ישראל מעורר ביקורת. נושא אחר שזוכה לביקורת הוא הוויתור האמריקאי על המטרה של חילופי משטר באיראן. אדרבה, האמצעים הכלכליים שיוזרמו לקופות האייתוללות עם חידוש ייצוא הנפט מרחיקים את היום הזה. והאזרחים האיראנים שציפו לעזרה קיבלו במקומה שוב את משמרות המהפכה. גם פתיחת מצר הורמוז, אולי המטרה העיקרית והמיידית של ממשל טראמפ, אינה ברורה.
עוד בעת שביטל את ההסכם של אובמה, טראמפ טען שהסנקציות הכלכליות והקפאת הכספים האיראניים ברחבי תבל ישיגו בסופו של דבר את ביטול האיום הגרעיני – ואם לא, איראן תיתקל בנחת זרועה הצבאית של ארצות הברית. אך טהרן הפכה את המשוואה הזאת לטובתה: יוזרמו לקופתה אמצעי עתק שיאפשרו לה לשקם חלק מיכולותיה הצבאיות וגם את כלכלתה הכושלת.

בחלק גדול מהעולם הערבי שחף מאשליות בעניין המשטר האיראני מביטים בהסדר בעין ביקורתית. במדינות המפרץ, מלבד קטאר, שהיא ספק מדינה ספק קומבינה כספית שתרוויח משני הצדדים, מושמעת דאגה מארסנל הטילים הבליסטיים של איראן. משמעותית במיוחד היא ההסתייגות של סעודיה. ריאד לא יצאה רשמית נגד ההסכם, אבל מנכ"ל רשת "אל-ערבייה" לשעבר, עבד א-רחמן א-ראשד, המקורב ליורש העצר בן סלמאן, אמר שההסכם צפוי להביא הכרה אמריקאית בפועל בחיזבאללה ובחות'ים ושההסכם מחלק את המזרח התיכון לשני מחנות: איראן ושלוחותיה, מול ארצות הברית ובעלות בריתה, כולל ישראל, מדינות המפרץ, ירדן וסעודיה.

הסחרורים המדיניים של ממשל טראמפ בעניין איראן יפגעו לא רק בערכה של ארצות הברית כבעלת ברית אלא במעמדה כמעצמת-על, למרות מחיאות הכפיים שיגרוף ההסכם באירופה. אך גם בתחום הפוליטי הפנימי בארצות הברית יתבטא קושי: בצד האחד תגבר הביקורת על הוויתורים לאיראן ועל הבגידה בעם האיראני, ובצד השני לא יסלחו לטראמפ על עצם המלחמה.

ישראל חייבת להכיר תודה לטראמפ על הצעדים שנקט לטובתה, ואסור להתעלם מחשיבות הברית האסטרטגית עם ארצות הברית, אך אל לה להיות עיוורת למציאות משתנה. סגן נשיא ארצות הברית ואנס צדק ביסודו של דבר כשאמר שלישראל אין ידידות מלבד ארצות הברית. בישראל הבליטו, לאו דווקא מסיבות תמימות, את המחלוקות האמיתיות או המדומות בין נשיא ארצות הברית לראש הממשלה, אבל האמירה שנתניהו אדם "קשוח" יכולה להיחשב מחמאה, דווקא בתקופת בחירות.פורסם במעריב.