עוד בעת שביטל את ההסכם של אובמה, טראמפ טען שהסנקציות הכלכליות והקפאת הכספים האיראניים ברחבי תבל ישיגו בסופו של דבר את ביטול האיום הגרעיני – ואם לא, איראן תיתקל בנחת זרועה הצבאית של ארצות הברית. אך טהרן הפכה את המשוואה הזאת לטובתה: יוזרמו לקופתה אמצעי עתק שיאפשרו לה לשקם חלק מיכולותיה הצבאיות וגם את כלכלתה הכושלת.
בחלק גדול מהעולם הערבי שחף מאשליות בעניין המשטר האיראני מביטים בהסדר בעין ביקורתית. במדינות המפרץ, מלבד קטאר, שהיא ספק מדינה ספק קומבינה כספית שתרוויח משני הצדדים, מושמעת דאגה מארסנל הטילים הבליסטיים של איראן. משמעותית במיוחד היא ההסתייגות של סעודיה. ריאד לא יצאה רשמית נגד ההסכם, אבל מנכ"ל רשת "אל-ערבייה" לשעבר, עבד א-רחמן א-ראשד, המקורב ליורש העצר בן סלמאן, אמר שההסכם צפוי להביא הכרה אמריקאית בפועל בחיזבאללה ובחות'ים ושההסכם מחלק את המזרח התיכון לשני מחנות: איראן ושלוחותיה, מול ארצות הברית ובעלות בריתה, כולל ישראל, מדינות המפרץ, ירדן וסעודיה.
הסחרורים המדיניים של ממשל טראמפ בעניין איראן יפגעו לא רק בערכה של ארצות הברית כבעלת ברית אלא במעמדה כמעצמת-על, למרות מחיאות הכפיים שיגרוף ההסכם באירופה. אך גם בתחום הפוליטי הפנימי בארצות הברית יתבטא קושי: בצד האחד תגבר הביקורת על הוויתורים לאיראן ועל הבגידה בעם האיראני, ובצד השני לא יסלחו לטראמפ על עצם המלחמה.
ישראל חייבת להכיר תודה לטראמפ על הצעדים שנקט לטובתה, ואסור להתעלם מחשיבות הברית האסטרטגית עם ארצות הברית, אך אל לה להיות עיוורת למציאות משתנה. סגן נשיא ארצות הברית ואנס צדק ביסודו של דבר כשאמר שלישראל אין ידידות מלבד ארצות הברית. בישראל הבליטו, לאו דווקא מסיבות תמימות, את המחלוקות האמיתיות או המדומות בין נשיא ארצות הברית לראש הממשלה, אבל האמירה שנתניהו אדם "קשוח" יכולה להיחשב מחמאה, דווקא בתקופת בחירות.פורסם במעריב.