תמה המערכה הראשונה, אך לא המחזה כולו

הרחוב הישראלי – מימין ומשמאל, כל אחד ממניעיו – מביע אכזבה עד כדי ייאוש ממצב המלחמה ומתוצאותיה עד כה. התביעה להשלמת המלחמה בהתקפה על גדודי חמאס שנותרו ברפיח והספק החשדני אם מהלך כזה יצא בכלל לפועל, מלמדים ששני הצדדים מתייחסים למלחמה כאילו הייתה מיזם בניית גשר שנתקע באמצע.

הביקורת על יציאת הכוחות מחאן־יונס בשבוע שעבר, למשל, נשמעה כאילו מדובר בקבלן שנטש את המקום עם הפועלים, והשאיר את הלקוח עם שלד לא גמור. העניין הוא שמלחמה אינה מפעל הנדסי, ואינה ניתנת לניהול מתוכנן מראשית עד אחרית. אצל האדם המודרני הטענה הזאת מעוררת תמיהה עד כדי חרדה, מול מה שנראה בעיניו כבריחה מתכנון אחראי. אכן, בכל הקשור לרמה הטקטית, יציאה למבצעים מחייבת תכנון קפדני. אולם לא כך פני הדברים ברמה האסטרטגית.

ניצחון בכל ממד בשדה הקרב לא מבטיח בהכרח את מימוש המגמות המבוקשות של המנצח. באופן מובהק ולא מובן מאליו, צה"ל השיג מול המערכת הצבאית של חמאס הכרעה בכל קרב. גם אם יושלם ההישג הצבאי בפירוק גדודי חמאס ברפיח, המגמות האסטרטגיות המתהוות בהמשך לא מבטיחות את השגת מטרות־העל של ישראל. דווקא האור הירוק שניתן לישראל מהבית הלבן למיטוט כוחו הצבאי של חמאס עלול להאיץ בהמשך לחץ בינלאומי מתהדק להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67', שיפגע אנושות במצבה של ישראל. בתרחיש כזה, יחיא סנוואר עוד יוכר בעיני הערבים בתור צלאח א־דין הפלסטיני.

קשה להתוות קו סיבתי ישיר שמוביל מהישגי הלחימה למגמות האסטרטגיות המתחוללות בעקבותיה. בסוגיה זאת מומלץ ללמוד את רעיון המלחמה של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, במלחמת יום כיפור. האופן המופשט שבו הגדיר את מטרת המלחמה שינה את ניהוגה מהתמקדות מהשאיפה להשגת יעדים ברורים להתמקדות בהחלת תנאים לתהליך מדיני. מטרתו אופיינה בציפייה להנעת תהליך שיתחולל מתוך חיכוך לחימה עוצמתי, כך שגם אם כוחותיו לא ישלימו את משימתם הטקטית – תוצאה זו לא תמנע את ההישג המדיני בסיום המלחמה.

מצב זה ניכר מניסוח מטרת המלחמה שהועבר לצבא המצרי ב־1 אוקטובר 1973: "היעד האסטרטגי שאני מעמיד בזה לכוחות המזוינים של מצרים… אפשר לסמנו בזה הלשון: לערער את תורת הביטחון הישראלית על ידי ביצוע פעולה צבאית בהתאם לאפשרויות של הכוחות המזוינים, במטרה להסב לאויב את האבדות הכבדות ביותר ולשכנע אותו שהמשך כיבושה של אדמתנו תובע מחיר שהוא גבוה מדי בשבילו… הערעור המוצלח על תורת הביטחון הישראלית יניב תוצאות מוגדרות לטווח קצר ולטווח ארוך. לטווח הקצר: הוא יוכל לערער על תורת הביטחון הישראלית ולהביא לתוצאה ודאית שתאפשר פתרון של כבוד למשבר המזרח התיכון. לטווח הארוך: ערעור על תורת הביטחון הישראלית עשוי לחולל שינויים… שיביאו לשינוי יסודי בחשיבתו של האויב, במורל שלו ובמגמותיו התוקפניות".

סאדאת שאף לחולל בצד הישראלי טלטלה רוחנית־תרבותית, בתקווה שתביא למציאות אחרת אחרי המלחמה. מכאן נוצר הפער בין הבנת המלחמה בהנהגה הישראלית הצבאית והמדינית ובין הגישה פורצת הדרך של סאדאת. לישראלים שמכוונים תרבותית למבחן התוצאה המוצלחת קשה להבין מלחמה שבה היקף ההישג הטקטי אינו מתנה את ההישג האסטרטגי. בעיני מי שקיבל חינוך למצוינות תפעולית, היגיון אסטרטגי כזה נראה מופרך. אולם הדבר דומה למפעל תעשייתי שכושל בכל ממדי תהליך הייצור, ובכל זאת מצליח בשיווק המוצרים עד כדי רווחיות כלכלית.

השראת סאדאת מתבטאת כיום בשורשי היגיון המלחמה של האיומים החדשים על מדינת ישראל מצד איראן, חיזבאללה וחמאס. אבל גם כיום קשה להנהגה הביטחונית והמדינית הישראלית להשתחרר מתפיסת המלחמה לפי המודל המודרני של פס הייצור התעשייתי המתוכנן והמנוהל. אולי דווקא ביציאת רוב כוחות צה"ל ממרחבי הרצועה נוצר פוטנציאל חדש לגמישות מבצעית ואסטרטגית, שתאפשר לישראל לקבל החלטות להמשך הלחימה במבט מחודש. המלחמה לא הסתיימה. הושלמה רק המערכה הראשונה שלה. כמו בכל מחזה, יבואו מערכות נוספות עם תפאורה משתנה, וגם הפסקת קפה ביניהן.

המלחמה לא הסתיימה, וצה״ל לא שב לבסיסיו. המערכה הראשונה מיצתה את הישגיה, אך עוד תבוא מערכה חדשה, מותאמת בצורתה ובהגיונה לנסיבות שנוצרו עד כה. לפי הצטברות ההישגים הצבאיים עד כה, ניהוג אסטרטגי גמיש בהתאמה להשתנות המגמות בשדה הקרב ובזירה המדינית יוכל להוביל את מדינת ישראל לניצחון.

פורסם במקור ראשון בדיגיטל