היום החמש מאות למלחמה, מסמן אפשרות שכל מה שקרה החל מבוקר שבעה באוקטובר ועד כאן, הוא אולי רק ההתחלה. עוצמת הלחימה אכן דעכה עם הפסקת האש ברצועת עזה ובלבנון, אלא שיתכן ואין בכך יותר מהפוגה במלחמה, שיש לה את כל הסיבות להתפרץ מחדש. כבר חודש ימים המיקוד הישראלי מוכוון כולו לשיבת החטופים. ראוי לברך על שיבת כל חטוף ולהמשיך במאמצים להסדרת שלב ב' עד להשבת כולם. אלא שבמקביל כוחות הביטחון בהובלת צה"ל חייבים להתכונן לחידוש הלחימה בכל הזירות.
בזירת עזה: מדינת ישראל אינה יכולה להכיל את התבססותה המחודשת של נוכחות שלטונית וצבאית של חמאס. בהכרת האילוצים לתמיכה בינלאומית במאמצי השיקום, בוחנים בחיוב בהנהגת חמאס שכפול של מודל הקיום של חיזבאללה בלבנון. בהגיון הזה, גם אם תתייצב ברצועת עזה חלופה שלטונית מונהגת על ידי נציגי הרשות הפלסטינית, יש לשער כי כוחו החמוש של חמאס ימשיך להתקיים ואף להתעצם. בחלון הראווה הבינלאומי תפעל הנהגת רש"פ כישות לגיטימית ומאחור – כמו חיזבאללה בלבנון – חמאס ימשיך לבנות איום צבאי חדש נגד מדינת ישראל.
בזירת לבנון: לקראת מחר 18 פברואר, תסתיים הפסקת האש המוארכת ועל פי ההסכם צה"ל יידרש לנסיגה מלאה משטח לבנון. בינתיים, הוכר בדרג המדיני ובצה"ל ההכרח באחיזה ביטחונית ישראלית על אדמת לבנון, בחמישה מוצבים בשטחי מפתח בקרבת הגבול. גם ללא הכרח זה, מתוך חובת צה"ל לכפות מול חיזבאללה את תנאיי ההסכם בדרום לבנון, מתפתחת דינמיקה להתפרצות מערכה חדשה בגבול לבנון.
באופן דומה, גם בזירות אחרות בהן סוריה ויהודה ושומרון, אין באופק סימנים מבשריי יציבות.
מתוך טלטלת המזרח התיכון בעקבות המלחמה, נכנסו למעגלי ההתערבות וההשפעה שתי מדינות בעלות עוצמה צבאית ואזורית: תורכיה במעורבותה בסוריה ומצרים בנוכחותה הצבאית הגוברת בסיני.
וכמובן אין להתעלם מאיראן במאמצי התקדמותה לגרעין ובהמשך כל פעולותיה באזור.
במשוואת האיומים הזו, למרות הישגים גדולים של כוחות צה"ל בלחימה בכל הזירות בכל חמש מאות הימים, מדינת ישראל ממשיכה להיות נתונה תחת איום קיומי רציני במלחמה העלולה להימשך עוד שנים.
נכון שבתפיסת הביטחון הלאומית של בן גוריון הודגש הצורך בסיום מהיר של המלחמה בהכרעה ברורה של האויב. אלא שבן גוריון גיבש את תפיסתו בהקשר הביטחוני של שנת 1953. הוא לרגע לא חשב אז שמערכת הביטחון הישראלית תגרור את תפיסתו לעוד שבעים שנים. הוא זיהה נכון באותן שנים ראשונות את חולשת כוח העמידה של החברה הישראלית. בשל כך, בחר בחיזוק כוח המחץ הלוחם להכרעת המלחמה בשטח האויב בזמן קצר. אלא שבמהלך השנים, גם אויבי ישראל זיהו את חולשת כוח העמידה הישראלי לנשיאה בנטל מלחמה מתמשכת ובנו שיטת מלחמה חדשה שמאתגרת את היכולת הישראלית להשגת הכרעה בשטח האויב בזמן קצר.
למרות זאת, החברה הישראלית ליכדה עוצמות של הקרבה והתמסרות שלא היו מוכרות והסתגלה באורח חסר תקדים למלחמה ארוכה. ממדי ההסתגלות התבטאו קודם כל בצה"ל והתגלו באופן מעורר השתאות גם בחברה ובמשק. מומחים בארצות ערב הכירו בכך ש"העמידה האיתנה של ישראל בשנה החולפת היא לא מה שציפו" . הם ציפו שישראל לא תחזיק מעמד, שהלחצים מבית ומחוץ יכריעו אותה. תודה לאל החברה הישראלית ברובה התלכדה והתחשלה.
ביום ה-500 למלחמה, למול סיכוני התמשכותה, חובה להזכיר בכל יום כי עתידה וגורלה של מדינת ישראל תלוי בימים אלה, לא פחות מימי תש"ח, בלכידותה ואחדותה של החברה הישראלית.
פורסם בישראל היום.
