שחמט עם טרוריסטים: מדוע דרישות בלתי מציאותיות מרחיקות את החטופים מהבית

קריאות לשחרור כל החטופים בפעימה אחת אינן מציאותיות. חמאס לא ישחרר את כולם כי הוא יודע שישראל תחזור להילחם. עדיף לשחרר כמה שאפשר עכשיו ואת השאר בכוח. המחאות הקולניות רק מחזקות את התנגדות החמאס
נציגי משפחות החטופים עם הנשיא הרצוג | צילום: קובי גדעון, לע״מ

כאשר אני שומע את אלו שמינו עצמם לשלוחי משפחות החטופים אומרים "שחררו את כל החטופים בפעימה אחת עכשיו", אני נזכר במשחק שחמט שנכחתי בו לפני כמה שנים. שני המתמודדים החלו במשחק כאשר כל אחד הזיז פיון קדימה. אחד המשקיפים, המעודדים, שלא היה לו מושג במשחק, קרא לעבר השחקן שלידו: "עשה לו מט". האוויל שצעק לא הבין כי מט אפשר לעשות רק אחרי עשרות רבות של מהלכים. אפילו מט סנדלרים, הקצר ביותר לביצוע, מחייב תנאי אחד חשוב: שהיריב הוא אידיוט. שאם לא כן, הוא יידע להתמודד גם מול ניסיון למט סנדלרים.
הנחת היסוד שלי היא שחמאס אינו אידיוט. הוא אומנם שבור מבחינה מבצעית, וכנראה גם מורלית, אך הוא נלחם על חייו. לכן אני פונה למציעים לשחרר את החטופים בפעימה אחת ומיד, ומבקש שיגידו כיצד הם מציעים לעשות זאת.

ראשית, הרי גם אתם אומרים שלאחר שכל החטופים יהיו בידינו – נחזור להילחם. מה אתם חושבים שיעשה חמאס? הם יאמינו לנציגים שלנו במשא ומתן, כשיגידו שלא נחזור למלחמה לאחר שחרור החטופים כולם? גם אם האמריקנים או האירופאים יתנו ערבויות שלא נשוב למלחמה לאחר שחרור כל החטופים – האם יאמינו להם?

כלומר, חמאס מעריך כי בכל מקרה נחזור להילחם בהם כדי לחסלם. לכן, המסקנה שלהם תהיה שבכל מקרה אין לשחרר את כל החטופים. מבחינתם עדיף להם להשאיר את חלקם, או כולם, כקלף מיקוח, למצב שבו ישראל תחדש את הלחימה בגיבוי אמריקאי, ושבסופה מנהיגי החמאס ירצו לצאת בשלום מעזה כדי להמשיך בטרור במקומות אחרים. המסקנה שלי מכך היא כי יש לפעול כדי להחזיר בשלב זה כמה שיותר חטופים, אפילו אחדים, אם ניתן. לאחר מכן יש לחזור למלחמה ולשחרר את הנותרים – בכוח.

בדבריי אלה אינני מחדש דבר בהקשר להיגיון של ניהול משא ומתן. לכן אני מציע לבני משפחות החטופים לחדול מהצהרות קשות, כי בכך הם מחזקים את ההתעקשות של חמאס, עד כדי מניעת שחרור חטופים אחדים עתה, וגם מחריפים את השסע בעם בגין התעקשותם. אולי הם גם מקווים שהממשלה תיפול ותקום ממשלה שתנהג בהם ביתר נוחות. אולם אני שואל אותם, האם אתם מועילים בכך לחטופים? לא משנה מה חלקכם חושב על ממשלת ישראל, יש היגיון של קיום משא ומתן. והיהגיון אומר כי הצעקות של שלוחיכם מזיקות למשא ומתן ולשחרור עוד חטופים.

אלו בהחלט דברים קשים. אולם אני כותב אותם מתוך אהבה גדולה ורצון עז שכל החטופים ישוחררו, ושלא נחווה קורבנות נוספים בעתיד.
הדילמה קשה במיוחד, שכן איננו משחקים שחמט, אלא עסוקים בניהול מטריצה רב־ממדית ומסובכת, שעוסקת בחיי אדם בטווחי זמן שונים.

הכותב הוא חבר מבטחי ישראל – פורום מפקדים לאומי.

פורסם במעריב.