לאחרונה התפרסמה ידיעה שלפיה צה"ל שוקל לפנות לאחינו בני ישראל בנכר, בני 18 עד 40, במאמץ לגייס אותם. הסיבה, לפי הידיעה, היא ניסיון להשלים את שורות הצבא בגלל המחסור בכוח אדם. יש לשאול: מה צריכה להיות באמת המטרה של פנייה כזאת?
תמיד טוב שמדינת ישראל שומרת על קשר, או יוצרת קשרים, עם אחינו בגולה. קיימות קהילות יהודיות בנכר הדואגות לאמץ את הישראלים הבאים בשעריהן, לא כדי שיישארו שם, אלא כדי שלא ישכחו שהם ישראלים. מהלך חיובי, ולא מספיק. גם המקומיים צריכים לפתח קשר חזק עם מדינת ישראל ועם העם היושב בציון. זה יביא לרצון לעלות ארצה מסיבה טובה, ולא בגלל האנטישמיות הגואה בכל מקום על פני תבל, כמעט.
אבל לפנות לבני הגולה רק כדי למלא שורות, כשאלפי ישראלים בכלל אינם באירוע, מסרבים להצטרף למאמץ המלחמתי? איני מתכוון רק לחלק מהציבור החרדי. קריאות לסרבנות נשמעות מציבורים אחרים, מאנשי אקדמיה, אילי הון, אנשי תקשורת ואחרים, שלפעמים מאמצים את נרטיב האויב. מספרית הם לא חשובים, אבל הם קולניים מאוד. גם נגד זה יש לפעול: ציבורית, חינוכית, משפטית.
אם מדובר רק בלמלא את השורות, פנייה לאחינו בנכר היא בעייתית. האם המסר הוא "ראו איך אנחנו מסכנים, הצילו!"? האם אין זו הודאה בכישלון חינוכי, בשעה ששירות בצבא הוא חובה ואף זכות? זו ודאי הודאה בכישלון הקונספציה של "צבא קטן וחכם".
אני בעד פנייה לכל בני ישראל באשר הם, בארץ ובעולם: הצטרפו למהלך היסטורי המתפתח לעינינו. הצטרפו לגזע של עץ יהודה ועץ אפרים, לגזע הנותן חוזק לעץ, אל תהיו כענפים המתנדנדים ברוח. הרוח בחו"ל היום לא טובה, אבל עדיין אפשר לעלות ולהצטרף מסיבות חיוביות. היו מאלה הכותבים את ההיסטוריה, לא מאלה שצריכים משקפיים כדי לקרוא אותה. אנחנו באירוע ברמה תנ"כית. עם ישראל נלחם את מלחמת הצדק נגד הרוע המוחלט. חלקכם יוכל להצטרף לצבא, כולכם תוכלו להצטרף לחיי עם הנצח.
הרבה ישראלים שעשו רילוקיישן התעוררו, "נקבצו ובאו לך" למאמץ המלחמתי והתגייסו למילואים. נכון, היו גם שנעו בכיוון ההפוך, אבל הם בשוליים. אנחנו פונים לכולם, לעם היושב בציון ולמי שעדיין לא: מדינת ישראל היא מדינת הלאום שלנו ושלכם. לכולנו שותפות ייעוד (לא גורל, זהו מושג פסימי). בואו למלא את החובה ואת הייעוד. הצטרפו לעץ חי וצומח. מדינת ישראל בעלת חוסן אדיר, עם ישראל בעל חוסן אדיר. ייעוד כולנו הוא לעשות את הטוב, למען עמנו ולמען כל העולם.
