תקיפת מתקני הגרעין האיראניים על ידי ישראל נדחתה לפי שעה, אך לא בוטלה — וייתכן שתעלה מחדש תוך זמן קצר. בניגוד לרושם שהתקבל מהתחקיר ב"ניו יורק טיימס", הנשיא טראמפ, בפגישתו עם ראש הממשלה נתניהו, לא דרש לשים קץ לתוכניות המבצעיות של ישראל, אלא הבהיר שארצות הברית לא תהיה שותפה להן, לפחות כרגע.
מקורות הקרובים לממשל אמרו לי שמבחינת וושינגטון ההחלטה אם ומתי לתקוף היא של ישראל בלבד. משמע שממשלת ישראל והעומד בראשה, בשיתוף הגורמים הרלוונטיים במערכות הביטחון והמודיעין, יצטרכו לקבל החלטה לכאן או לכאן. קשה, כמובן, לקבוע מראש כיצד החלטה כזאת או אחרת של ישראל תשפיע על הכוונות של ארצות הברית. ברם, יש כמה היבטים טכניים מעשיים שעשויים להשפיע על ההחלטה הישראלית.
בניגוד לממשל ביידן, ממשל טראמפ אומנם לא ימנע מישראל את פצצות העומק הדרושות למבצע, אך קצב האספקה שלהן אינו ברור. בעיה נוספת, קריטית יותר, קשורה למטוסי התדלוק שישראל תזדקק להם, ושבגלל התקלות שהתגלו במפעל “בואינג” אספקתם עלולה להתעכב.
יודעי דבר אינם חולקים על כך שכתוצאה מהניצחון הישראלי, המלא או החלקי, על הפרוקסיז האיראניים, התפתחויות גיאופוליטיות כגון הבסת שלטון אסד בסוריה ומצוקותיה הכלכליות של איראן, נוצר חלון הזדמנויות אולי בלתי חוזר לפעולה צבאית שתגדע את תוכניות הגרעין האיראניות, אם לא לתמיד, לפחות לתקופה ממושכת. גם ממשל טראמפ מודע לכך, אך לדעתו יש עדיין סיכוי להגיע לאותה תוצאה במשא ומתן דיפלומטי. זהו הרקע לשיחות שהחלו בעומאן ונמשכו ברומא, כשהתחקיר העיתונאי הנ”ל, שטביעת האצבעות של הממשל בולטת בו, נועד להכשיר את הקרקע. אך אין בכל זה כדי לשנות בהכרח גישות יסוד של ארצות הברית ושל ישראל.
אלא שכפי שכתב לפני ימים אחדים פרשן "הניו יורק טיימס", ברט סטיבנס, הבעיה העיקרית עם איראן איננה עצם הדהירה שלה לגרעין, אף שהיא אכן העשירה אורניום לדרגה שתאפשר לה לייצר עד שמונה פצצות בתוך כמה שבועות, אלא גישתה האידיאולוגית, האמביציות הגיאופוליטיות שלה, קיצוניותה נגד ארצות הברית, האנטישמיות שלה ותמיכתה המתמשכת בטרור. כל אלה אפיונים שעושים את האפשרות שיהיה בידיה נשק גרעיני מאיימת במיוחד.
קשה, כמובן, לסכם מראש את תוצאות המשא ומתן שמתנהל עכשיו, אף שאי אפשר להתעלם מכך שמול סטיב וויטקוף האמריקאי חסר הניסיון עומד שר החוץ האיראני המשופשף, עבאס עראקצ’י. אם התוצאה תהיה הסכם משופר נוסח אובמה, שטראמפ ביטל בכהונתו הראשונה, ולא יחול שינוי באופיו של המשטר האיראני, שיוסרו ממנו כל המגבלות – המזרח התיכון כולו וישראל בראש ובראשונה יעמדו בפני חזית מאיימת במיוחד. אפשר, כמובן, שהמשא ומתן ייכשל, אך קשה להתנבא איך ממשל טראמפ יגיב לכך.
בחודשים שלפני הבחירות שהחזירו את טראמפ לבית הלבן היו באולפני הטלוויזיה הישראליים פרשנים שוטים שהתנבאו בהתלהבות שכל הבעיות שהיו עם ממשל ביידן (ואכן היו) ייעלמו כהרף עין עם הכתרתו של טראמפ. פרשנים אלה דיברו מהרהורי ליבם ולא מהבנת הפוליטיקה האמריקאית והדחפים האידיאולוגיים של טראמפ וסובביו.
בסיסית, ממשל טראמפ אומנם פרו־ישראלי בהכרה ובמעשים, והוא משוחרר מהלחצים האנטי־ישראליים והפרו־פלסטיניים שהיו על ביידן מהאגף השמאלי במפלגתו. אך המרכיב הדומיננטי ביותר בגישתו של טראמפ, ובעיקר בגישת סגנו ג'יי .די. ואנס, שנעשה יותר ויותר האידיאולוג של המשטר, הוא בדלנות בנוסח שאפיין את המפלגה הרפובליקנית לפני מלחמת העולם השנייה.
מבחינתם, המלחמות הכושלות בעיראק ובאפגניסטן הן הוכחה חותכת לכך שעל ארצות הברית להתרחק מהסתבכויות וממעורבויות באלימות מחוץ לגבולותיה — בלי לתת את הדעת להבדלים בין מקרה למקרה ולעיקרון הקיסינג’רי, שהצלחת מהלך דיפלומטי היא גם פונקציה של העוצמה הצבאית שמאחוריו. הם אף אינם מבינים שמעמדה הבין לאומי של ארצות הברית הוא גורם שמשפיע גם על עוצמתה הכלכלית.
לא כולם בממשל ובסיעה הרפובליקנית בקונגרס שותפים לעמדה זו, אך מעמדם נחלש כתוצאה מהפשלה שקרתה בחודש שעבר ברשת התקשורת “הסודית” סיגנל, והם יתיישרו עם טראמפ וואנס.
אלה ימי מבחן לישראל בסוגיה האיראנית, ולכל החלטה לכאן או לכאן יהיו השלכות על עתידנו הביטחוני והמדיני. יש לקוות ששיקולים זרים, כפי שקיימים לצערנו בנושאים חשובים אחרים, לא ישפיעו על קבלת ההחלטות הנכונות.
הכותב הוא לשעבר שגריר ישראל בארה״ב וחבר ״מבטחי״ – פורום מפקדים לאומי.
פורסם במעריב.
