זה שנים אנחנו שומעים שמדינת ישראל משקיעה מאמצים במאבק באנטישמיות בעולם. חוץ מכמה הצלחות פה ושם, במדינה כזאת או אחרת, אין הרבה הישגים. הדבר לא מפתיע: כשהאנטישמיות היא חלק מהדנ"א של אומה או קבוצה, כנסי הסברה ומאמרים בעיתונות ישפיעו כמו תחבושת על רגל תותבת.
תחילה יש לקרוא לאויב בשמו המדויק. מדובר באנטי־יהודים. חלק מהאויבים הם שמים בעצמם. הם אינם רוצים למחוק יהדות, אלא למחוק את היהודים בכל מקום. בשמחת תורה אשתקד, מיד אחרי הטבח שביצעו ערביי עזה, הפגנות התמיכה ברוצחים באירופה ובאמריקה הוכיחו: בעיניהם יהודי טוב הוא יהודי מת.
בין האויבים נמצא האו"ם – דרך אונר"א, כמובן, וגם אונסק"ו – שמאמץ את הנרטיב הערבי ומזייף את תולדות ישראל בארץ ישראל. ומה לנו ולבית הדין הגבוה לצדק בהאג? הרוב האוטומטי נגד מדינת ישראל לא ישתנה, וכלי הניגוח נגד מדינת ישראל והיהודים נשלט על ידי מדינות טוטאליטריות. מדינות המערב ה"נאורות" משמשות להן כאידיוטים שימושיים, לרוב מתוך שיקולים אלקטורליים.
על מדינת ישראל להיות פרו־אקטיבית בכמה מישורים. במישור הבינלאומי, יש להשתמש בכל הכלים המשפטיים כדי לנגח את האנטי־יהודים. נשיאוֹת אוניברסיטאות אמריקאיות כבר שילמו בקריירה על העמדות המבישות שלהן. מוסדות אקדמיים שבמקרה הטוב לא עשו דבר נגד הנגע, משלמים בחסימת תקציבים פדרליים ובייבוש מקורות פילנתרופיים. לזה דרושים מאמצים דיפלומטיים, כמובן, וגם התערבות אצל מחוקקים.
היהודים גורשו ונושלו מנכסיהם במדינות הרוצות למחוק אותנו. האם האו"ם טיפל בפליטים היהודים באמצעות ארגון כמו אונר"א? דרוש מאמץ לסגירת קור העכביש הזה. ויש מדינות, כולל כאלה שיש לישראל קשרים דיפלומטיים איתן, שמוכרים בהן סמלים נאציים. נגד כל זה יש לפעול: משפטית, ציבורית ועוד.
דרושות פעולות נמרצות גם נגד ערוצי המדיה המפיצים את כל השקרים האנטי־יהודיים של האויב. לקח יותר מדי זמן לסגירת אל־ג'זירה בארץ.
גם האקדמיה נגועה. יש המפיצים תעמולת אנטי לכל העולם. למה מופתעים כשחוקרים ישראלים מסורבים להשתתף בכנסים וכשהם מותקפים שם? זה קורה גם כאן, לצערי.
קביעת אסטרטגיה למאבק באנטי־יהודים בחו"ל צריכה להתחיל כאן: שמדינת ישראל תהיה אות ומופת במאבק נגד התעמולה הפוגעת ראשית בחיילינו, בשדה הקרב ובעורף. במקביל, נחזק את אחינו בנֵכר לעמוד זקופים שם. ולעלות ארצה, כי כאן המקום.
הכותב הוא חבר במבטחי – פורום מפקדים לאומי
