זוהי מלחמה שבה משולבים טילים בליסטיים, רקטות, כטב"מים ורחפנים למיניהם, וכך גם מהלכים כלכליים, בינה מלאכותית ככלי נשק לכל דבר – ואף איום בפיתוח נשק גרעיני על ידי מדינת טרור שיעי. לכן גם ארוכה מלחמה זו ועדיין לא הגיעה לסופה.
אבל לשתיהן מכנה משותף בולט – בשתיהן הופתענו. לפני 53 שנה בהתקפת פתע מתואמת בשתי חזיתות – תעלת סואץ ורמת הגולן. כך קרסה "הקונספציה" שגרסה שמצרים לא תתקוף ביחסי כוחות שבהם לא תוכל להשיג הכרעה, ושהיא שוב תוכה שוק על ירך כמו במלחמת ששת הימים. ולפני שלוש שנים – הופתענו בהתקפה רצחנית מעזה, בניגוד לקונספציית "החמאס מורתע".
זהו הלקח העיקרי: אין מסוכן מהישענות על קונספציות שפג תוקפן והתעלמות ממילות התפילה "על חטא שחטאנו לפניך בעיניים רמות" – קרי, ביוהרה, שהביאה לאי-גיוס כוחות המילואים במלחמה ההיא ולאי-מוכנות מבצעית במלחמה הנוכחית. בשתי המלחמות גם ההיערכות הצבאית לא הייתה מספקת, והיא שהביאה למחיר דמים איום. אז – אי-מוכנות למלחמה נגד טילי נ"ט והגנה אווירית קטלנית, והיום בסד"כ חסר בגבולות עזה ולבנון ובהסתמכות על גדר ביטחון וטכנולוגיה ללא "בן אדם בחוג".
היום, 53 שנה אחרי המלחמה הקיומית ההיא, אנו בעיצומה של מלחמה עולמית קיומית שגם היא החלה בקונספציה שהתנפצה בפנינו. עלינו לשנן ולממש את לקחי שתי המלחמות:
– הצורך להיות תמיד חזק ונכון לקרב. לא להכיל ולא להבליג, לשאוף לשלום אבל רק מעמדת ניצחון על אויב שהובס. לבנות ולהפעיל את הכוח הצבאי על פי היכולות של האויב ולא לפי הערכת כוונותיו.
– אין הגנה על קו השער! עלינו לעמוד על הצורך בגבולות בני הגנה גם אם יש צורך להרחיב גבולות קיימים.
– מכת נגד מקדימה – שמירה על חופש פעולה שלנו בכל מקום שבו נבנה כוח נגדנו. מניעה מאיראן להגיע ליכולת גרעינית מצדיקה פעולה צה"לית נגד איראן. רצוי עם ארה"ב, אבל זה אינו תנאי – "אם אין אני לי – צה"לי לי".
פורסם במעריב.
