יממה לאחר נאומו של ראש הממשלה בעצרת האומות המאוחדות, ניסיתי לסכם לעצמי באורח מעמיק את מטרות הנאום והאם הוא השיג את מטרותיו. זאת, להבדיל מהתגובה ה"פבלובית" של התקשורת הכתובה והאלקטרונית, שאינה חושבת אלא יורה סיסמאות קוטלות. אני מנסה לנתח את הנאום כפי שעושים במגזר בעסקי, כלומר לבחון את מטרות הנאום, מטרה לכל קהל יעד והאם האפקט המצופה אכן הושג.
אתחיל מקהלי היעד ואעבור לנתח כל קהל יעד והאם המטרה בהשפעה על קהל היעד הזה הייתה לדעתי משמעותית. כך הייתי מצפה גם מעיתונות וטלוויזיה רציניים לנתח ולא "להפליץ" על הבוקר סיסמאות טפלות. לדעתי הנאום היה אמור להוות "מפעל" הסברה עם עוצמה רחבה לכיוונים שונים, מפעל שעוקף את אמצעי התקשורת העוינים ומסביר ישירות את האני מאמין הלאומי של מדינת ישראל.
קהלי היעד היו לדעתי קודם כל הקהל הישראלי. אני מכיר אנשים שעמדתם "שמאלנית" שאמרו לי כך: "ביבי הוא גאון, יודע להסביר ואותי הוא שכנע בצדקת הדרך המוצגת". בן שיחי הוסיף, כדי לשמור על מיצובו השמאלני, את המשפט הבא, איך לא: "אבל זה רק 90 אחוז מהעניין, העשרה האחוזים הנותרים מהעניין הם שביבי לא פועל בכפוף לנאמר". אני שמחתי כמובן על התשעים אחוזים ואומר כאן כי אם זו תגובתם של ישראלים רבים ששמעו את משנתו של ראש הממשלה בצורה מסודרת וללא דברי בלע שבאים בצמוד לנאומי נתניהו בארץ, הרי שדי בכך.
ואכן קהל היעד בישראל שמע את משנתו של נתניהו וכמובן את עמדתה של מדינת ישראל לגבי המערכה האסטרטגית לשינוי דרמטי בביטחון ישראל. חשוב להבין שההעמדה של הדברים בעצרת הכללית נותן להם עוצמה נוספת כי נאום כה מקיף מנומק וחכם לא נשמע באו"ם לעיתים קרובות. חרף היציאה של מדינות מאולם העצרת, הייתה בנאום התעניינות רבה בעולם כולו ובישראל יודעים זאת.
קהל היעד הבא הן מדינות תומכות או מדינות שמתנדנדות, שעשויות להיסחף אחרי הגל העכור וזקוקות לנימוקים עוצמתיים על מנת להגן על עמדתן התומכת או על כוונתן לשנות כיוון לכיוונינו בהמשך הדרך. אפילו מדינות אירופ, הסובלות מהגירה מוסלמית שמאיימת לחסלן, זקוקים לנימוקים מוצקים שנאמרים באולם המליאה באו"ם , כדי שביום שבו יתעוררו וילחמו בהגירה ידעו מה להגיד.
שלא לדבר על מדינות שאינן "מוסלמיות" בפוטנציה כמו יפן, קוריאה הדרומית, סינגפור, רוסיה, ארגנטינה ואפילו סין, שגם זקוקות לנימוקים מדוע לא להיסחף או אפילו בבוא הזמן לשנות כיוון לעברנו. חשוב להבין כי הסברה היא מפעל שפועל בסרגלי זמנים ארוכים ולא בסרגל זמנים תזזיתי של התקשורת שבה המחשבה לטווח הקצר היא תגובה מיידית ולטווח ארוך אלו חדשות של מחר בבוקר.
קהל היעד השלישי הן מדינות מסדר גודל משתנה בחשיבותן, החל ממעצמות אזוריות ועד למדינות מאתגרות, שבשומען את נאומו של נתניהו בעצרת הכללית, ולא משנה אם היו נוכחות או עזבו את האולם, הם מייחסים לנו, בסתר ובגלוי, הערכה עצומה והרתעה. זאת גם לאור ההישגים האסטרטגיים שמדינת ישראל השיגה במלחמות האחרונות מול הטרור העולמי ובו החיזבאללה החות'ים, האיראנים והחמאס. כמו כן הם יודעים להעריך את השפעת גימוד החיזבאללה על ההפיכה בסוריה. הנאום של נתניהו עשה סדר בעניין בכך שהציג עשייה רבה לצד השיגים ולא רק דיבורים. להערכתי זה משפיע מאוד.
קהל היעד הרביעי הוא אזרחי ארצות הברית. האמריקנים ראו את הופעת נתניהו במספר רשתות חשובות (למעט ברשתות ה"ליברליות"), וכולנו מבינים שבתקשורת האמריקנית נתניהו הוא מושא להערצה. המטרה הייתה להשפיע על אזרחי ארצות הברית הרפובליקנים ועל חלק מהדמוקרטים לתמוך ולחזק את הנשיא טראמפ במהלכים תומכי ישראל. לדעתי גם זה עבד.
קהל יעד נוסף וחשוב לא פחות וקונקרטי הוא ארגוני הטרור ובראשן החמאס. הדיבור הישיר לחמאס באמצעות רמקולים היה מעולה. החמאס שרגיל להאזין לבכיינות והנרפות התקשורתית בישראל קיבל בדרך של עקיפה מבריקה את המסר העיקרי והחשוב לטובת החזרת החטופים. מסר שמסבירה להם בדיבור ישיר את נחישותנו להשמידם חרף כול הבכיינות. יש בכך משום מסר מרתיע מול החמאס ומול תושבי עזה.
ולבסוף, אני אישית הרגשתי משב רוח מרענן מהנאום. אני פותח טלוויזיה לעיתים רחוקות ואני קורא עיתון רק כשיש משהו שאני מעוניין בו באופן אישי. אך בכל פעם שאני מקשיב או קרא "תקשורת" אני מקבל מצב רוח "מבאס", לחץ הדם שלי עולה, העצבנות שלי גוברת ושלא ברצון אני מתחיל לשנוא אנשים. כשאתה קורא את התקשורת אני מרגיש גסיסה לאומית.
אני בטוח שרבים כמוני, שני קצוות הקשת הפוליטית, מרגישים כך. ופתאום נוחת עלי נאום עוצמתי ומאיר עיניים, אופטימי במובנים רבים, עם אמונה בצדקת הדרך, נאום שמחדיר בי תחושה של שותפות לעוצמה גדולה, ולדרך הגדולה שעשינו בשנתיים האחרונות. אני מתמלא לרגע רגיעה ושמחה גדולה. וזה בלבד מהווה סיבה מספיק טובה לנאום. אני מודה שאני פטריוט ישראלי ואני מקווה שפטריוטים רבים כמוני חשו גאוה. כל זה ללא קשר למה שיבחר כל פטריוט בבחירות.
תא"ל (מיל') עודד טירה, חבר מבטחי פורום מפקדים לאומי.
פורסם במעריב.
