בן סלמאן רוצה לחזק את סעודיה בפגישה עם טראמפ – אבל חייבים לדבר גם על ישראל

תוצאות ביקורו של מוחמד בן סלמאן בבית הלבן עשויות להשפיע רבות על עתידה המדיני של ישראל. שיקום עזה הוא הסוגיה הראשונה שעל סדר היום, אך ההשלכות מרחיקות הרבה מעבר למצב ברצועה
טראמפ ובן סלמאן | צילום: צילום מסך
בעוד שבוע יורש העצר הסעודי והשליט בפועל, מוחמד בן סלמאן, יגיע לבית הלבן לפגישה שתשפיע רבות על מקומה של סעודיה במזרח התיכון, על תוכניותיו של הנשיא דונלד טראמפ לאזור ועל עתידה המדיני של מדינת ישראל. הסוגיה המיידית תהיה שיקום רצועת עזה, ובפועל, הכרעה בין הסדרים שיתבססו על סעודיה והאמירויות ובין אלה שייכונו בהנחיית טורקיה וקטאר. ממשל טראמפ פוסח על שתי הסעיפים בעניין זה.
שיקום עזה הוא הסוגיה הראשונה שעל סדר היום, אך ההשלכות מרחיקות הרבה מעבר למצב ברצועה. סעודיה והאמירויות מתנות את השתתפותן בתהליכי השיקום בהפסקת אש יציבה ומתמשכת, בנסיגה ישראלית הדרגתית, בפירוק חמאס מנשק ובהענקת סמכויות ממשל ברצועה לרשות הפלסטינית או לגוף אחר בעל לגיטימציה בין לאומית. תפיסות אלה מקובלות בדרך כלל על ישראל – להוציא מתן תפקיד בניהול הרצועה לרשות הפלסטינית.מאחורי שאלת עזה עומדים הנושא הרחב של פני המזרח התיכון וגם הקשרים הישירים בין סעודיה ובין ארצות הברית. הסיפור הזה התחיל למעשה ב-14 בפברואר 1945, כשהנשיא האמריקאי רוזוולטנפגש על סיפון אוניית מלחמה אמריקאית שעגנה בתעלת סואץ עם איבן סעוד, מלך סעודיה ואבי השושלת השולטת בה עד היום.

איבן סעוד, כמו בן-גוריון באותה עת, הגיע למסקנה שימי בריטניה הגיעו לקיצם ושארצות הברית תהיה המעצמה הדומיננטית במזרח התיכון ובעולם כולו, ופעל בהתאם. הנושא היה נפט סעודי תמורת הגנה ביטחונית של ארצות הברית. גם נושא ארץ ישראל עלה לדיון, ביוזמת הנשיא רוזוולט, אך לאחר שהמלך הסעודי הביע התנגדות חריפה לרעיון הבית הלאומי היהודי, הנשיא הבטיח לו שלא ינקוט שום צעד שעלול להתפרש כעוין לערבים, ושארצות הברית לא תתמוך בהקמת מדינה יהודית בניגוד לרצון הערבים.
אבל המציאות ב-2025 שונה מזו שלפני 80 שנה. ישראל היא כיום עובדה קיימת ומדינה רבת-עוצמה. ארצות הברית היא עדיין מעצמת-על, אבל אינה היחידה בזירה. ובמזרח התיכון קם איום חדש, הן על מדינות ערב והן על ישראל, ושמו איראן גרעינית. אחת ממטרותיהם העיקריות של חמאס ופטרוניו האיראניים בשבעה באוקטובר הייתה לחסום את המהלך של הנשיא ביידן לשיתוף פעולה אזורי שישלב גם את ישראל, מהלך שערב הסעודית הייתה אמורה למלא בו תפקיד מוביל. המהלך אומנם נבלם, אבל תוצאות המערכה נגד חמאס, חיזבאללה ואיראן, בשילוב תוכניותיו של הנשיא טראמפ, עשויות להתניע אותו מחדש, וביתר שאת.סעודיה היא שחקן מפתח בגלל משקלה הפוליטי, הדתי והכלכלי – אך גם בגלל קרבתה לארצות הברית. לסעודים יש גם דרישות מארצות הברית שאינן נוגעות ישירות לישראל, אך עלולות להשפיע לרעה על מעמדה של ישראל בעתיד, כמו מכירת טכנולוגיה צבאית מתקדמת, כולל מטוס ה-F-35, הסכם ביטחון הדדי ואולי אף הסכמה להעשרת אורניום "למטרות שלום". סעודיה אומנם איננה נחשבת לגורם צבאי משמעותי במיוחד, אך דברים יכולים להשתנות, ומכל מקום, סיפוק הדרישות האלה, ואף חלקן, ללא התמורה המדינית שהתנה ביידן, תהיה מבחינת ישראל צעד לאחור.

היענות לדרישות הסעודיות עלולה להיתקל בקשיים בקונגרס, שעל אף העוינות הגוברת לישראל מצד השמאל במפלגה הדמוקרטית וחלקים בימין הקיצוני, איננו רואה בערב הסעודית ובמנהיגה גורמים חיוביים במיוחד. מכשול נוסף הוא הסוגיה הפלסטינית. לסעודיה, הן במישור הפנימי והן כלפי חוץ, יש עמדה ייחודית בנושא, שנובעת ממעמדה הבכיר בעולם הערבי והמוסלמי ומהזרמים הפרו-פלסטיניים בקרב חלק מתושביה.

עם זאת, סביר שבן סלמאן והצמרת הצעירה והפרגמטית בארצו יבחרו לקבוע בעצמם את עמדותיהם הבסיסיות בעניין עזה ובנושא הפלסטיני בכלל, גם על רקע השילוב האזורי תחת מטרייה ביטחונית אמריקאית. הנושא הפלסטיני יחייב מבחינתם פתרון יצירתי, שגם ישראל תידרש להתייחס אליו.MBS, כפי שהוא מכונה, יודע ששילוב אזורי ללא ישראל לא ימצה את הפוטנציאל המדעי, הטכנולוגי והכלכלי של המטרה שהוא חותר אליה, בנוסף לחיזוק העוצמה הצבאית מול איראן. לא את כל התשובות נקבל כבר למחרת הפגישה בבית הלבן, אך יש להניח שסימנים וכיווני דרך יהיו.

פורסם במעריב.