היריבים במערכה ממצים כל אחד מהם את יתרונותיו היחסיים כדי לנצח.
במאבק הנוכחי בין איראן לבנות הברית ארה"ב וישראל, ניתן להעריך מתוקף תצפיות על שני הכוחות את היתרונות והחסרונות שלהם. בנות הברית חזקות מאיראן בכוח המחץ, משמע, בכוחות קינטיים כמו חילות אוויר ומודיעין. הן חזקות מאיראן גם בתחומי הטכנולוגיה והתשתית האנושית להפעלת כוח המחץ.
הקיטון בהתעצמות הלחימה יוצר תחושה של דשדוש ומעין שובע, ואז מתגברות היללות. שואלים מה אסטרטגיית היציאה, וכמה זמן נבלה במקלטים, מרגישים שההנהגה לא מתחשבת בנו וכו'. בשלב הזה מתחילים לחצים בינלאומיים וצצים אינטרסים שאין להם משקל אמיתי במאזני ההיסטוריה של העם היהודי. בצד האמריקאי צצות עמדות אחרות, בעיקרן כלכליות וליברליות כביכול.
בשלב הזה, שבו אנחנו נמצאים כרגע, נדמה לרבים מאיתנו כי האיראנים לא יישברו לעולם. מדוע? כי הם רגילים לחיות על פיתה ומים. הם המון דתי פנאטי שיעדיף להתאבד לפני שייכנע.
כיוון שהאויב מקשיב לכל מה שהגנרלים והפרשנים אומרים – הוא מתחזק מהדברים שאתם אומרים, ומקווה שבסופו של דבר, בלחץ הציבור, ישראל תמצמץ ראשונה ונייחל להפסקת אש, וכך הוא יינצל.
כלומר, בדברי הפרשנים והגנרלים לשעבר יש משום החלשת כוח העמידה שלנו והחלשת מלחמתנו על תודעת האויב מחד גיסא, ומשום חיזוק כוח העמידה של האויב ויכולתו לנצח במלחמה על תודעת הניצחון שלו מאידך גיסא.
החמור ביותר הוא שיש ביניכם כאלה שאומרים מפורשות שזה מה שיקרה, כמובן בלי לציין שאתם תורמים לכך. יקיריי, עם ישראל זקוק עכשיו לכל אחד מכם. תשכחו מהאמוציות הפוליטיות, תשכחו מהשנאות האישיות, ותירתמו לניצחון הרוח על הרוע.
פורסם במעריב.
