בזמן שהחלת הריבונות בהמתנה – ישראל חייבת להרחיב את האחיזה בשטח

שתי מגמות אסטרטגיות מאיימות על האינטרסים הישראליים ביהודה ושומרון: ההכרה באו"ם במדינה פלשתינית ולחץ אמריקני למימוש תכנית טראמפ • מולן נדרשת פעולה מתואמת - הסברה, דיפלומטיה ותוכנית התיישבות רחבה
הצבעת הכנסת על חוק הריבונות | צילום: דני שם טוב / נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

עמדתו הנחרצת של הנשיא טראמפ נגד החלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון מגדירה לישראל אילוצים אסטרטגיים שאין להתעלם מהם. דווקא בשל כך, ומתוך הכרת האינטרסים הלאומיים החיוניים של ישראל במרחבי יהודה ושומרון ובקעת הירדן, מתחייבת תכנית פעולה להרחבת האחיזה הישראלית במרחב, המותאמת להקשר הרגיש.

שתי מגמות אסטרטגיות מציבות כיום איום על האינטרסים של מדינת ישראל ביהודה ושומרון. הראשונה נובעת מההכרזה באו"ם, בתמיכת רוב המדינות, להכרה במדינה פלשתינית. השנייה נובעת ממשמעויותיה של תכנית טראמפ לסיום המלחמה בעזה ומהמחויבות הנחושה של הממשל האמריקאי למימושה – גם במחיר פגיעה באינטרסים ישראליים. שתי מגמות אלה מציבות את המאמץ הבינלאומי למימוש "פתרון שתי המדינות" בכפייה על ישראל, בהקשר חדש שמעניק רוח גבית לאבו מאזן ולהנהגת חמאס.
פעילי שלום ישראלים השותפים למאמץ הבינלאומי להקמת מדינה פלשתינית מאמינים כי מהרגע שיוצב בפני ישראל תכתיב בינלאומי לנסיגה לקווי 67, מלווה באיומי סנקציות, הציבור הישראלי יתמוך בכך. מול הנחה זו מתחייבת פעולה מקדימה בשלושה מישורים:

הראשון – מאמץ הסברה לציבור הישראלי כי מדינה פלשתינית בגבול כביש 6, ליד כפר סבא, תהווה איום קיומי על ישראל לא פחות מאיום הגרעין האיראני. השני – פנייה לארה"ב, בעיקר לחברי קונגרס וסנאט, מאמץ שמתקיים בהתמדה כבר שנים על ידי הנהגת ההתיישבות. השלישי – גיבוש תכנית עבודה מעשית לביסוס האחיזה הישראלית במרחבים שמעבר לקו הירוק.

הציבור הישראלי חייב להבין כי המדינה הפלשתינית שמבקשים להקים מכוונת לנסיגה לקווי 67, כולל בירושלים. בתפיסת נשיא צרפת וראש ממשלת בריטניה, ובוודאי בעיני מצרים, סעודיה וירדן, בירת המדינה הפלשתינית צריכה להיות בירושלים המזרחית, בקו הגבול של הסכמי שביתת הנשק מ־1949 – תכתיב בלתי אפשרי עבור ישראל. האזרח מבת ים, אשדוד, נתיבות או עפולה, שעבורו יישובי יהודה ושומרון נתפסים אולי "בשטחים", חייב להבין כי בלעדיהם עתידו הביטחוני והכלכלי נתון בסכנה תקדימית.

מאמצי מועצת יש"ע, שהתמקדו בשנים האחרונות בעיקר בגורמי השפעה בארה"ב, חייבים כעת לפנות בשפה מתאימה גם אל הציבור הישראלי – לא רק בהסברת האיום הביטחוני, אלא גם בהדגשת הפוטנציאל שביישובי יהודה ושומרון להורדת מחירי הדיור ולשיפור איכות החיים מחוץ לצפיפות ההולכת וגוברת בערי גוש דן.

בינתיים, הנתונים על האטה משמעותית בגידול האוכלוסייה ביישובי יהודה ושומרון והבקעה מדאיגים. הם נובעים בין היתר מעלייה חדה במחירי הדירות, שמונעת הגעת זוגות צעירים. בתחום זה נדרשת פעולת חירום להבאת 100 אלף מתיישבים חדשים בשנה הקרובה. להוזלת המגורים יש להקים שכונות קראוונים סמוכות ליישובים, בשכר דירה נמוך. שכונות כאלה, באווירת קהילה צעירה, עשויות למשוך עשרות אלפי חיילים משוחררים שאין להם סיכוי לרכוש דירה בגוש דן מבלי להשתעבד למשכנתא ארוכת טווח.

מהלך כזה טומן בחובו הזדמנות לשנות את מיתוג יישובי יהודה ושומרון מתופעה מגזרית של הציונות הדתית למגמה לאומית רחבה ומשולבת. כשאזרח מבת ים ידע שבנו או בתו גרים ביישוב ממזרח לגוש דן, עמדתו ביחס להקמת מדינה פלשתינית במרחבים אלה תהיה ברורה ומוצקה.

בנוסף נדרש מאמץ לאומי בתחום התשתיות – כבישים, מתקנים ותחנות כוח. הנוסעים בכביש 433 לירושלים מבינים היטב את חיוניות האחיזה הישראלית במרחב זה. יש להקים עוד כבישים דומים שיקלו על העומסים הארציים, כדוגמת כביש 80 מערד למישור אדומים. גם חברת החשמל, המתכננת תחנת כוח חדשה בפרוזדור ירושלים הצפוף, צריכה לשקול העתקתה מזרחה למישור אדומים, במקום להתמודד עם התנגדויות סביבתיות מוצדקות.

מהלכים מעשיים כאלה – שאינם תלויים בהכרזת ריבונות – יבססו אחיזה ישראלית במרחב ויחזקו תודעה ציבורית רחבה וברורה: מדינה פלשתינית בין הירדן לים אינה אפשרית.

פורסם בישראל היום.