מכת הפתיחה המוצלחת במיוחד שהנחיתה ישראל על איראן בשבוע שעבר העניקה לנו לא רק את השליטה על סדר היום ההתקפי, המאפשר לפגוע אנושות בראש התמנון האיראני, אלא אף להשיג את מטרת־העל של מלחמת חרבות ברזל – מזרח תיכון נטול גרעין איראני. אי אפשר להגזים בחשיבות ניצחון כזה ומשמעויותיו לביטחון ישראל והמזרח התיכון. לא במקרה מכנים הסונים באזור את יעד המיזם הגרעיני של איראן "הפצצה השיעית הגרעינית". אפשרות כזו היא הסיוט של מדינות רבות באזורנו, ואם לא תסוכל, הן יחלו במהלך להשגת "נשק משווה" ויתפתח מרוץ חימוש גרעיני פרוע, שיהפוך את "המועדון הגרעיני" ל"אספסוף גרעיני", המעמיד סכנה על עולמנו כולו.
להשגת מזרח תיכון נטול גרעין איראני לא מספיק לפגוע קשות בזרועות התמנון – חיזבאללה, חמאס, חות'ים ואחרים. אף לא מספיק להרוס את המיזם הגרעיני של איראן כולל חיסול מדעני הגרעין. שנאת היהודים והדבקות האיראנית בהכחדת ישראל לא ייעלמו ועוד יחזרו בהמשך, לרבות הצמחת הזרועות והחייאת המיזם הגרעיני.
יש רק דרך אחת להבטיח את הסרת האיום – ביטול המוטיבציה. לשם כך יש להפיל את המשטר הנוכחי. כך נעשה בהיסטוריה הלא רחוקה עם גרמניה הנאצית, יפן הקיסרית, ברית המועצות ועוד. לשם כך עלינו להרחיב את רשימת יעדי התקיפה שלנו מעבר לפגיעה בצמרת הצבאית והגרעינית, השמדת היכולת הבליסטית ואמצעי הייצור שלה ושמירת חופש הפעולה בשמי איראן ודרכי ההגעה אליה. עלינו לכלול ברשימה גם מטרות ממשל כמו משרדי המשטר הנוכחי, סמלי שלטון הדיכוי ותשתיות תקשורת; מטרות כלכליות כמו דלק (60% מהיצוא האיראני), חשמל, מים, בארות ומסופי נפט. אל לנו לחוס גם על אישים מובילים במשטר האיראני.
המשך הובלת סדר יום התקפי כזה יקצר את המלחמה הארוכה בתולדותינו ויוביל לסדר חדש במזרח התיכון. אתגרים לא פשוטים ממתינים לנו כבר בתחילת דרך המימוש של תוכנית זו. הראשי ביניהם הוא הקושי להביא להפלת משטר והחלפתו בטוב ממנו. מצבה החברתי והכלכלי הגרוע של איראן יעזור במקרה הזה למימוש של השינוי המיוחל. גם הזמן עשוי להביא שינוי בתמיכה הבינלאומית החשובה. הצטרפות אמריקאית, שיש כבר סימנים להגעתה, תעזור גם בצד האופרטיבי וגם תתרום לקיצור התהליך שרבה חשיבותו.
האיראנים, מצידם, ישתדלו לשוב לשולחן המו"מ תוך דרישה לסיום הלחימה תחילה. במצב כזה עלינו לכל הפחות להמשיך לתקוף תוך הסבר שכך אנו תורמים לאפקטיביות השיחות ולמניעת קניית זמן ו"מריחה". זה גם בדיוק הזמן לא רק לוודא שההסכם סוגר הרמטית כל ניסיון עתידי לחזור למיזם גרעיני ובליסטי – אלא גם לקשור את ההסכם לזירות הלחימה האחרות בטרור, ובפרט להחזרת החטופים תחילה. אם יגובש הסכם כזה – מה טוב, ואם לא – ממשיכים בלחימה. במזרח תיכון נטול איראן גרעינית יפרח סדר חדש – הסכמי אברהם לנורמליזציה ושגשוג, שיתופי פעולה, מיזמים משותפים ולחימה משותפת בטרור. ננצח, נעשה ונצליח.
הכותב הוא אלוף (במיל') ויו"ר מבטחי – פורום מפקדים לאומי
פורסם במעריב
