על רקע יום העצמאות ה־77 למדינת ישראל, קיומה כישות מדינתית בעלת כושר החלטה ריבוני מוטל על כף המאזניים. ריבונות אינה מסתכמת בהגדרת סטטוס חוקי לגבי שטח וגבול – היא מתחילה בכושר ההחלטה של הנהגת מדינה באורח המבטא מידה של עצמאות. מה שמונח בהיבט זה על כף המאזניים ממחיש את ההבדל המהותי בין ישות ארגונית קהילתית שהחלטותיה – גם בשעות הרות גורל במצבי חירום – מוגבלות להסכמה ציבורית רחבה, לבין ישות מדינתית ריבונית שבשעות הרות גורל מעיזה ומסוגלת לקבל החלטות קשות גם כשהן מבטאות מידה של אכזריות ורחוקות מהסכמה רחבה.
זו תמצית המצוקה שהביאה את האלוף בני פלד, מפקד חיל האוויר במלחמת יום כיפור, לטעון שמדינת ישראל ממשיכה להתנהל כוועד קהילות, ולא כמדינה. ההחלטה המנהיגותית הנדרשת מראש ממשלת ישראל בימים אלה בסוגיית המלחמה בחמאס היא הכרעה שממחישה את ההבדל בין מרחב ההחלטה האפשרי בוועד קהילות לבין מרחב ההחלטה האפשרי בישות מדינתית שיש ביכולתה לממש החלטה בתוקף ריבוני. במתח הלא פתור בין חובתה של המדינה להשבת אזרחיה וחייליה משבי חמאס לבין חובתה לדיכוי כוחו השלטוני והצבאי של חמאס ברצועת עזה.
ההחלטה בסוגיה אינה יכולה להתקבל רק מתוך בירור מרחב השיקולים במבחנם המקצועי, המוסרי והלוגי. לכל החלטה, לצד זה או אחר, תהיינה התנגדויות קשות, מנומקות ומבוססות. מצד אחד, משפחות החטופים התובעות קדימות טוטאלית להשבת החטופים, ומצד שני, התאגדות משפחות שכולות של חללי צה"ל וקבוצות אחרות שתובעות את המשך הלחימה עד הכרעת חמאס. כל החלטה תיתקל בביקורת קשה שיש בה טיעונים ממשיים. זה המקום שבו אומה זקוקה לסמכות ריבונית שמעיזה להכריע ולפעול למרות ביקורת נוקבת. כל עוד ההחלטות מתכנסות למרחבי ההסכמה ומתנהלות על המסילה המוכרת, המדינה לא זקוקה ליותר ממנהל יעיל שמגיע בזמן לעבודה. במקום שבו נגמרת המסילה, נולד הצורך במנהיג בעל עוצמת ההחלטה הריבונית. אלא שבמשך העשורים האחרונים מנעו בשיטתיות את האפשרות לקיומו.
טלטלת הדמוקרטיות
זו ההזדמנות למקד מבט במושג ה"ריבונות". כבר בהתבוננות ראשונית באינטואיציות שלנו בנוגע למושג זה מתגלה פער בסיסי בין הריבונות כרעיון לבין דרכי התממשותו. המשפט הפותח להצגת הערך "ריבונות" באנציקלופדיה "בריטניקה" קובע: "המושג ריבונות הוא אחד הרעיונות היותר שנויים במחלוקת במדע המדינה ובחוק הבינלאומי".
במילונים מיוחסת לריבונות "עצמאות, אדנות ושליטה". בהשלכה מריבונות האל, המייצגת שלטון מוחלט חסר מגבלות, גם ריבונות הממלכה האנושית ביקשה מאז העולם העתיק לשוות לעצמה דימוי של סמכות שלטונית עליונה, עצמאית ומשוחררת ממגבלות.
כותב הערך ב"בריטניקה" מתאר כיצד עם התפתחות תודעת הלאום והמדינה המודרנית, עברה תפיסת הריבונות טרנספורמציה, הפכה להיות מגולמת באומה ומוגבלת בבסיסה על ידי מערכת החוק. במתח הבסיסי שבין כוח שלטוני מוחלט לבין מוגבלות עקרונית של הריבון לחוק ולרצון העם, מצוי עולם ומלואו בדפוסי התנהלותה של המדינה המודרנית בענייניה הפנימיים, במיוחד במדינות הדמוקרטיות.
במתח הזה, בין כמיהה לגילום ריבונות מדינתית ככוח שלטוני בעל סמכות החלטה עצמאית גם למול התנגדויות מבית ומחוץ, לבין תפיסת הריבונות המצומצמת שהכפיפה קבלת החלטות של הנהגת המדינה לחוק ולמוסכמות יסוד, מיטלטלות בימים אלה כל המדינות הדמוקרטיות, ובכללן ארה"ב תחת הנהגת הנשיא טראמפ. במקום הזה גם נתניהו מתקשה בקבלת הכרעה המבטאת סמכות ריבונית. כל אחת מהחלטותיו האפשריות בסוגיית המלחמה בחמאס – בין שיתעקש שלא להיכנע לתביעות חמאס ולהמשיך במלחמה, ובין שיסכים, למען הסיכוי להשבת כל החטופים, להשלים עם תביעות חמאס ולסיים את המלחמה – תחולל התנגדויות קשות. היא תידרש בשל כך לאיתנות מנהיגותית, שיש בה רגע הרואי של ניצוץ ממקור סמכות ריבוני.
לא רק טוב וחסד
הפילוסוף מישל פוקו התמקד במשנתו בגילוי ובתיאור של מנגנוני כוח במערכת המוסדית המדינתית. על פי חקירתו, המאמץ לכינון ריבונות התהווה מאז ימי קדם, בשילוב מאוזן בין ריבונות בממדיה הפוזיטיביים לבין ריבונות בממדיה הנגטיביים. בממדים הפוזיטיביים, ריבונות מתבטאת בתמיכה המיטיבה שהמדינה המודרנית מעניקה לאזרח: בהענקת ביטחון, בכינון יציבות, בבניית בתי חולים ובתי ספר, בהבטחת סעד בסיסי וביטוח לאומי. בממדיה הנגטיביים, ריבונות מתבטאת בהשלטת חוק כפייתית, במנגנון שיפוט וענישה, בהפעלת כוח לצורכי פנים ולצורכי ביטחון, כמו גם בהחלטות ניהוליות על מיקום תחנות כוח, כבישים ראשיים, מפעלים אסטרטגיים חיוניים ושדות תעופה מרכזיים, שקרבתם למרחבי מגורים מעוררת תמיד התנגדויות, ובסמכות המדינה לכפות את רצונה. ההשוואה לריבונות האל כוונה בהיבטי הריבונות להבנת מגבלותיו של שליט בשר ודם, כהיקש בהיגיון "קל וחומר": אם האל שהוא כל־יכול אינו משתקף בכל מעשיו אך ורק כאלוהי חסד, יש בו בהכרח גם ממדי אל קנא ונקם, כפי שפעל בהבאת המבול – על אחת כמה וכמה שזהו מצבו של שליט בשר ודם, שאינו יכול להתקיים רק כמעניק טוב וחסד.
בעת החדשה, הסביר פוקו, בהדגשת היתר הניאו־ליברלית לערך זכויות האדם, הלכה והוגבלה אפשרותו של הריבון לממש ריבונותו בממדיה הנגטיביים עד שהוטלה בו נכות בסיסית. בתוך כך, ממדי ריבונותו של הריבון הליברלי הלכו והצטמצמו לממד הפוזיטיבי בלבד, בהתמקדות גוברת בהבטחת הטוב והתועלת שהוא מעניק לאזרחיו עד כדי סחף להבטחה שאינה בת מימוש.
זו המצוקה שבה ניצבת בשעה זו מדינת ישראל למול חובתה להשבת החטופים. בפער התהומי הנפער בין הציפייה למיקוד המדינה בייסוריו של כל חטוף ותביעת משפחתו להשבתו לבין מרחב השיקולים הרחב המחייב את הריבון במלוא ממדי אחריותו לעתיד הממלכה.
מרכיבי הזהות היהודית הקהילתית – כפי שהתפתחו באלפיים שנות גלות – היו נטולי כל אחריות ריבונית. הם עדיין מכוננים, במודע ובתת־מודע, את דפוסי קבלת ההחלטות של מדינת ישראל. הם מצויים בגלוי בהסתייגות החרדית העקבית משאיפתה של הציונות לכינון ריבונות. בן־גוריון בשאיפתו לממלכתיות הכיר בחובה לברר ולגבש מחדש בבחינה אמיצה קווים לדמותה המוסרית של ריבונות יהודית מתחדשת. לשם כך כה נזקק לשיבה מעשית אל מוסר התנ"ך.
פורסם בישראל היום.
