נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אינו קוריוז כמו שכמה משרידי העולם הקודם, "היפה", נהנים לבקרו. טראמפ זכה להיבחר לשתי קדנציות כנשיא ארה"ב ועשה לפני כן קריירה עסקית ושיווקית מרשימה.
טראמפ מביא בשורה גם למזה"ת. הוא מבין במו"מ, יודע שבכל מקום בעולם החזק זוכה, הוא רוצה שאמריקה ובנות בריתה – הזמניות יותר ופחות – יהיו חזקות, והוא שואף לשרת את האינטרסים של מדינתו.
הוא מדבר בישירות ובחספוס ופועל להגיע להישגים ולא מייפה את דבריו. לא אכחד ואומר, סגנונו אהוב עליי. טראמפ הוא משב רוח מרענן לעולם דקדנטי וצבוע שזמנו חלף, מה גם שכיום נוצרה הזדמנות פז למדינת ישראל לממש אינטרסים משותפים עם ארה"ב בתחומי הביטחון והמדיניות.
טראמפ מבין כי לא ניתן לסמוך כיום על בריתות כלכליות. לכן הוא שואף להרחיב את בסיס הפירמידה הביטחונית והטריטוריאלית, לצד עשיית שימוש במדינות החולקות עם ארה"ב אינטרסים, כמנוף להרחבת מוטת השליטה האסטרטגית.
הנושא המרכזי שמעניין את האמריקאים הוא לעצור ולבטל את פיתוח הנשק הגרעיני באיראן. טראמפ דוגל בהגשמת אינטרסים בכוח הן כאיום והן כמימוש האיום, כאשר אמצעים אחרים אינם מביאים את התוצאה המקווה. מצד שני, טראמפ אינו רוצה להכניס חיילים אמריקאים למלחמה, No boots on the ground. מכאן שהכוח היחיד שמסוגל לאיים ואף לממש איום אמריקאי על איראן הוא צה"ל.
ארה"ב בהנהגת טראמפ רוצה לייצר לעצמה דימוי של כוח מאיים המקיים את איומיו. לשם כך המזה"ת יכול להוות עבורה פרומו או מודל טוב שיגרום לעולם להבין כי אמריקה אימצה אסטרטגיה חדשנית לטפל במי שפוגע באינטרסים שלה. ביצירת מודל כזה ישראל יכולה לשמש מנוף של כוח, כאשר האויב הוא משותף. אי לכך, לטראמפ נוח יותר למצוא זהות אינטרסים עם הכוח הישראלי לטובת תובנה נדרשת זו.
ייתכן שבהמשך הקדנציה יחול שינוי באסטרטגיה האמריקאית, כאשר זו תרצה לממש את היתרונות שייצרה לעצמה ביצירת ההרתעה כדי לאכוף שלום במזה"ת, אך תהיה זו טיפשות מדינית שלא לנצל את זהות האינטרסים האסטרטגיים שקיימת עכשיו.
בשלב הביניים הזה אנחנו צריכים לפעול בשיתוף האמריקאים בגישתנו מול חמאס, חיזבאללה, החות'ים, סוריה ואיראן. זאת כי בשלב הביניים הזה גישה תוקפנית וכוחנית, הנדרשת עבור האמריקאים כבעלי ברית, מסייעת גם לנו להגשים אינטרסים חיוניים. עלינו להראות לארה"ב כי אנחנו אכן כוח צבאי חזק, נועז ויוזם לחימה, כי בלעדי זה ניחשב בעיניהם כנכס אסטרטגי שאבד עליו הכלח.
אני מאמין כי הגישה הנועזת ויוזמת לחימה הזו חשובה גם ללא הברית עם האמריקאים. כך שמדובר בהתנהלות אסטרטגית שמשרתת הן את ישראל והן את ארה"ב – ומה טוב.
ג'ו ביידן וממשלו חשבו במונחים רכים לגבי אויבינו במזה"ת. הם ניסו לבדל את עצמם ולייצר מעמד ניטרלי. הם רצו להיות "נחמדים" כלפי אויבינו ולהגיע איתם לפשרות עלובות, כאשר כל פשרה תבעה מישראל ויתורים קשים מנשוא. לגבי הממשל הקודם, כוחה של ישראל היה למעמסה מכל הבחינות. אך לא כן היום.
ממשל ביידן שאף למצב שבו נכה את חמאס, חיזבאללה ואיראן באורח "מידתי", אך שהם ימשיכו להתקיים. שאיפה זו מאיימת על קיומה של ישראל. היום השאיפה של האמריקאים היא שנחסל את חמאס וחיזבאללה ונאיים איום ממשי על איראן. איום שעשוי להתממש.
לכן תמהתי כיצד אנשים בשמאל הישראלי הפנו אצבע מאשימה לעבר הממשלה וטראמפ בטענה כי הם מסכלים את החזרת החטופים. הרי בכך השמאל לכאורה מזדהה עם עמדת חמאס שישראל אחראית לתקלה במו"מ.
גישה כזו נעה על הציר שבין טמטום לרוע לב. תארו לעצמכם שאתם אנשי עסקים שמנהלים מו"מ עם לקוחות על מחיר מוצר. אתה מבקש להוריד את מחיר המוצר, והספק שממולך רוצה להעלות את המחיר.
בעיצומו של המו"מ מנהל השיווק שלך אומר לך בקול רם שאתה יכול להרשות לעצמך להעלות את המחיר, וזה לא נורא. מה אתם חושבים שיקרה? המחיר יירד? בוודאי שלא. אני הייתי מפטר מיד את מנהל השיווק בגלל טיפשותו. ההפגנות קוראות לנו להעלות את המחיר בעיצומו של מו"מ. מי שאינו מבין זאת הוא בעיניי טיפש גדול.
חברים יקרים, היכונו לתקופה חדשה במזה"ת שבה אנחנו חדלים מלנסות להיות נחמדים לאויבינו. בטוב לא נשיג דבר, כי האויבים המפלצתיים שלנו מבינים רק כוח. לגבי החטופים, אני רואה בעיני רוחי את מה שיקרה, כלומר שנגיע לשלב שבו יישארו בידי חמאס לא מעט חטופים שניאלץ לשחרר בכוח.
חמאס לעולם לא יאמין לנו שלא נחזור להילחם בו, ולכן הוא ירצה להשאיר בידיו קלפי מיקוח חזקים כדי להישאר בעזה. כך יהיה גם אם ארגון הטרור יקבל מהאמריקאים הבטחה כי הם ימנעו מאיתנו לחזור למלחמה. אי לכך, מוטב לחזור להילחם מהר ככל שניתן כדי לשחרר את כל החטופים בכוח.
פעם היינו ליברליים ואוניברסליים, היום אנחנו מבינים שעם ליברליות ואוניברסליות לא הולכים לרכוש ביטחון ורווחה לאוכלוסיית ישראל במכולת העולמית. כי בגלל התבטאויות טיפשיות בישראל ומפי ישראלים בקרב אומות העולם ומנהיגיהם, המחיר בחיי אדם עולה. טראמפ מבין זאת, ואני מציע גם לנו להבין זאת.
הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר וחבר ״מבטחי״ – פורום מפקדים לאומי.
פורסם במעריב
